פסק-דין בתיק ת"א 4167-07

הצדדים - ההליך:

1.         התובע- יליד 9/10/84, נפגע בתאונת דרכים נשוא התביעה מיום 5/5/07 (להלן: "התאונה").

            הנתבעת הייתה במועד הרלבנטי מבטחת בביטוח חובה של הרכב בו נהג התובע במועד התאונה.

לפני תביעה שהגיש התובע לפיצוי מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב התאונה.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת אך ורק לשאלת שיעור הנזק שנגרם לתובע עקב התאונה, ובכלל זה ובעיקר- מהי הנכות הרפואית ומהם מרכיביה, האם בכל הנוגע לתחום הנפשי מדובר במתחזה או במי שנפגע פגיעה ממשית עד כדי חוסר תפקוד בחייו האישיים והמקצועיים.

2.         הפציעה, הנכות הרפואית:

            אין חולק כי פציעת התובע בתאונה הייתה קשה. הוא פונה באמבולנס לבית החולים "קפלן" ברחובות, משם הועבר לביה"ח שיבא בתל השומר כשהוא מונשם ומורדם, ואושפז במחלקת הנוירוכירורגיה למשך 11 יום. בהדמיה מוחית נראו קונטוזיות באונה המצחית ותואר דימום מהאוזן. כעבור יומיים חזר להכרה. בהמשך- הועבר לשיקום בבי"ח לוינשטיין, משם שוחרר ביום 21/6/07. בביה"ח לוינשטיין תואר ואובחן כסובל מבעיות קוגנטיביות קלות ומירידה בראיה בעין שמאל. בהמשך, נבדק בבי"ח קפלן, שם אובחן כסובל מעיוורון בעין שמאל על רקע חבלתי.

את פירוט וסיכום הממצאים והאבחנות שנעשו בבי"ח לוינשטיין ולאחר מכן בקהילה, ניתן למצוא במסמכים רפואיים שצורפו כנספח 6 לתיק מוצגי התובע ובחוו"ד המומחים, בעיקר בזו של פרופ' ירניצקי (נספח 8 לתיק מוצגי התובע), אליה אתייחס בהמשך.

3.         שלושה מומחים מונו להערכת נכותו הרפואית בעקבות התאונה. שניים - לפני שהתיק יצא להגנה  (בתחומי העיניים והנוירולוגיה) ושלישי ע"י בית המשפט (בתחום הפסיכיאטרי).

4.         בטרם אתייחס לחוות הדעת של המומחים, ראיתי להקדים ולהתייחס לרקע האישי של התובע עובר לתאונה. התובע גוייס לצה"ל כחוקר פלילים ביחידת מצ"ח במסגרת יחידה לחקירות מיוחדות. על מנת שנכיר את אישיותו, מהלך חייו ומעשיו בעבר זומנו על ידו לעדות חבריו ליחידה הצבאית בה שירת כאשר נפגע.

            לא אכביר מילים על תוכן תפקידו אז, מאותם טעמים שבגינם פרוטוקול הדיון שבו העידו חבריו ליחידה נותר חסוי. אציין רק שהבחורים המצוינים שהתייצבו להעיד, מלח הארץ, דיברו בשבחו ועדותם הייתה מהימנה בעיני בכל הנוגע לתפקודו בעבר, למרות שכאשר  פארו את כישוריו, ניכר היה שביקשו לסייע בידו.

מכל מקום- עדותם עסקה במי שהיה שלפני התאונה ולא היה בה כדי לשלול את האפשרות שהתנהגותו, התנהלותו ומעשיו מאז נפצע ועד היום אינם מונעים משאיפת פיצויים, כפי שמצאתי לקבוע, לאחר ניתוח כלל הראיות שהובאו. 

            בקליפת האגוז אציין כי על פי העדויות שנשמעו- תפקידו הצבאי של התובע אכן הצריך, כמפורט בסיכומי בא כוחו, רמת ריכוז וערנות מאוד גבוהה, יכולת לתכנן ולהבחין בפרטים, לזכור אותם ולבצע הערכות מצב בכל רגע. התפקיד הצריך גם מיומנויות של נחישות, יכולת עמידה במצבי לחץ, הרבה איפוק, אורך רוח וכושר אלתור. התובע נדרש להיטמע בין אנשים, להתחזות למי שאינו, בקרב אוכלוסיות קשות. דווקא מיומנויות  ויכולות אלה, כך אני מסיקה מכל אשר לפני -עומדות לו לאורך השנים מאז התאונה בהציגו חוסר תפקוד כמעט מוחלט והפרעה לכאורה נפשית אותן הוא מבקש לקשור לתאונה במסגרת תביעה זו.

            אין חולק כי ביום 1.1.07, לאחר התאונה- התובע שוחרר מצה"ל. מהראיות התברר שבמועד זה הסתיים ממילא חוזה העסקתו בצה"ל שטרם הוארך עובר לתאונה.

            לטענתו, מאז אינו עובד, אינו מצוי בשום מסגרת ויושב כל היום בבית הוריו בחוסר מעש.

            התובע טוען בתצהירו כי התכוון להישאר בצבא ולפתח קריירה צבאית בתחום החקירות. וביקש בתצהירו להשוות את כושר השתכרותו העתידי לזה של ע/ת 3- נ.ל.

לא מצאתי בעדויות חבריו/מפקדיו של התובע תימוכין לטענה בדבר סיכויים ברורים להתגשמות הנ"ל.

            עדי התובע הובאו כאמור כדי לספר על היחידה, על מעשיהם בהווה ועל שכרם, בצבא קבע או מחוצה לו. מפקדו הישיר (ע/ת2- ש.י.) סיפר שיועד לקורס קצינים. ואולם, התובע בתצהירו כלל לא  טען שיועד לקורס קצינים (סעיף 17) אך העדים מטעמו כולם קצינים שהעידו שעברו את קורס הקצינים במשך שירותם הסדיר בעוד שהתובע כבר היה בשירות קבע אך טרם נשלח לקורס קצינים. עובר לתאונה לא ננקטו צעדים שיסללו את דרכו ליציאה קורס קצינים, עניין שהוברר כי הוא תלוי בתקנים; עובר לתאונה- האישור שניתן לתובע לשירות בקבע היה לחצי שנה בלבד וטרם הוארך וגם המשך העסקתו היה תלוי בתקנים.

            התובע סיפר בתצהירו שתכנן ללמוד לתואר אקדמאי בקרימינולוגיה, אך עובר לתאונה, היה כבן 23.5, וטרם נעשה צעד בכיוון זה. בנוסף- בחקירתו הנגדית הודה שלא היו לו תכניות מיוחדות ללימודים, לא ידע לומר מה תכנן ללמוד, לא בדק מה סיכוייו להתקבל ללימודים (עמ' 29, ש' 29 עד עמ' 30 ש' 21).